החומציות בקיבה – למה היא חשובה?

חומצת הקיבה (HCl) פועלת בתחום pH של כ־1–3, ומשחקת תפקיד חיוני בהריגת פתוגנים, עיכול חלבונים והפעלת אנזימים כמו פפסין (Wikipedia). מערכת הבקרה בשיטת “Alkaline tide” מאזנת את הפוספטים בגוף לאחר ארוחה, ומבטאת את המורכבות של איזון החומציות בגוף (Wikipedia).

מה אומרים המחקרים?

1. נוגדי חומצה טבעיים לזמן קצר

מים עם pH של כ־8.8 יכולים לבטל את פעילותו של פפסין — אנזים שמעורב בהתלקות גרונית ובהחזר חומצי (reflux) (Verywell Health). בשילוב עם תזונה ים־תיכונית, יתכן והם עשויים לסייע בשיפור תסמינים אצל חולי reflux, במקרים מסוימים כמו תחליף למעכבי חומצה (PPIs) (Arthritis Foundation, Verywell Health, TIME, Health).

2. השפעה מוגבלת בתנאים טבעיים

מרבית הגוף שלנו מווסת את רמות החומציות דרך הכליות והריאות. שתיית מים בסיסיים תשפיע מעט, ולרוב השפעתה ממוקמת בקיבה בלבד ותוך זמן קצר (Healthline, Harvard Health, WebMD, Verywell Health).

3. השפעה בריאותית שלילית אפשרית

מים בעלי pH גבוה מ־9 עלולים לגרום ל:

• הפרעות בעיכול – תחושת מלאות או נפיחות (Nature)
• פגיעה באיזון האלקטרוליטים — במיוחד אצל בעלי בעיות כליה (Healthline, Mayo Clinic, Waterdrop)
• התפתחות מצב נדיר של אלקלוזיס, עם תסמינים כמו בחילות, רעדים, בלבול (The Times of India, highwaterstandard.com)
• גירוי דרכי עיכול, העור והשיניים במים עם pH קיצוני (למשל 11 ומעלה) (highwaterstandard.com)

4. השפעה על מיקרוביום ומטבוליזם

מחקר קליני קטן מצא שלא הייתה השפעה מובהקת על הרכב חיידקי המעי או ויסות סוכרים בגוף במשך שתי תקופות של שתיית מים pH 9 לעומת pH 7 (Nature). עם זאת, תצפיות בעכברים הראו שינויים דרמטיים בהרכב החיידקים ובהתפתחות סוכרת (pmc.ncbi.nlm.nih.gov, Nature).

5. יתרונות הידרציה תחת פעילות גופנית

בקרב ספורטאים, שתייה של מים בסיסיים (כ־4 ליטרים ביום) שיפרה את מצב ההידרציה, הורידה את משקל הסגולור השתן ושיפרה שימוש בחומצת לקטט בפעילות נמרצת (pmc.ncbi.nlm.nih.gov).

סיכום: יתרונות מול סיכונים

💡 מים מיוננים לעומת מים בסיסיים ממינרלים
יש להבדיל בין מים בסיסיים טבעיים (המכילים ביקרבונט או מינרלים אלקליים) לבין מים מיוננים.
במים טבעיים, רמת ה־pH נובעת ממינרלים מומסים שנמצאים באיזון דינמי, והשפעתם על מערכת העיכול לרוב מתונה.
לעומת זאת, במים מיוננים, הבסיסיות נוצרת מתהליך אלקטרוליזה שמפריד יוני מימן (H⁺) מיוני הידרוקסיד (OH⁻). כתוצאה מכך, מתקבלים מים בעלי בסיסיות יציבה וחזקה יותר, שיכולה לנטרל את חומצת הקיבה באופן חד ומהיר יותר מאשר מים מינרליים בסיסיים. יציבות זו עלולה להעצים את ההשפעה על העיכול ועל המיקרוביום, ולכן הסיכון הבריאותי בשתייתם עשוי להיות גבוה יותר.

🧪 מה לגבי השתן?
אחד המדדים המיידיים לשתיית מים מיוננים בסיסיים הוא שינוי ב־pH של השתן. אכן, השתן הופך בסיסי יותר – אבל חשוב להבין שזה לא אומר שהגוף “נהיה בריא יותר” או “מאוזן יותר”. להפך: זהו סימן לכך שהכליות עובדות קשה כדי להיפטר מהעודף ולשמור על איזון הדם. בעוד שהדם כמעט ולא משתנה, ההפרשה בשתן מעידה על מנגנון פיצוי. במצבים קיצוניים או צריכה כרונית של מים בסיסיים מאוד, תיתכן השפעה שלילית על דרכי השתן ואף סיכון לאבני כליה.

☝️ מה קורה בפועל כששותים מים בסיסיים מאוד?

1. ספיגה ועיבוד
   המים עוברים דרך מערכת העיכול ונספגים לדם. הגוף מווסת את החומציות (pH) של הדם בצורה מאוד הדוקה סביב 7.35–7.45.
2. התגובה של הכליות
   כדי לשמור על איזון הדם, הכליות מפרישות יוני ביקרבונט (HCO₃⁻) ו־OH⁻ לשתן → השתן הופך בסיסי.
3. המשמעות
   הגוף לא באמת “נהיה בסיסי יותר”. הדם כמעט לא משתנה. מה שקורה הוא שהכליות מתאמצות להיפטר מהעודף, והעדות לכך היא שהשתן משנה pH.
4. סיכון אפשרי

• אם השתן בסיסי לאורך זמן, זה עלול לפגוע במיקרוביום של דרכי השתן, או לעודד התפתחות אבני כליה מסוג מסוים (אבני פוספט).
• במצבים קיצוניים, עודף בסיסיות יכול להוביל ל־Alkalosis (אלקלוזיס מטבולי) – מצב שבו גם הדם הופך בסיסי מדי, עם תסמינים כמו בלבול, חולשת שרירים ושיבושי קצב לב.
  

מסקנות והמלצות

• שתייה מתונה של מים עם pH עד כ־8.5 נחשבת באופן כללי לבטוחה.
• מים עם pH גבוה מאוד (מעל 9) עלולים להפריע לתפקוד העיכול, לפגוע במבנה הקיבה או במאזן הגוף.
• עבור חולי GERD או בעיות כליה, יש לפעול בזהירות ולהתייעץ עם רופא.
• יתרונות אפשריים קיימים, בעיקר בתחום הריפלוקס או הספורט — אבל הם אינם חזקים דיים כדי להצדיק צריכה מוגזמת ללא פיקוח.