בשנים האחרונות אפשר לשמוע שוב ושוב את המושג Microclustering – הרעיון שלמים יש מבנה מולקולרי של “אשכולות”, ושאפשר לפרק אותם לאשכולות קטנים יותר כדי לשפר את הספיגה בגוף. זה נשמע מרתק, אבל לפי המחקר – מדובר במיתוס.
🔹 מה הטענה?
חברות המשווקות מכשירי יינון או “החייאת מים” טוענות שהמכשירים גורמים למים להפוך ל”קלסטרים קטנים” שמחלחלים בקלות לתאי הגוף ומשפרים את ההידרציה.
🔹 מה הבעיה?
✔️ מבחינה פיזיקלית, מולקולות מים נמצאות בתנועה מתמדת, יוצרות ושוברות קשרים תוך פחות ממיליארדית השנייה. כלומר – אין מצב יציב של “אשכולות” שניתן לשנות או למדוד.
✔️ המחקרים שהוצגו כתמיכה ברעיון נמצאו שגויים או לא מבוססים. אין הוכחות מדעיות לכך שנוצר “מיקרו־קלסטרינג” כלשהו.
✔️ אין מדידה מוכרת שיכולה לאמת תופעה כזו.
🔹 ומה לגבי הבריאות?
הטענה שהמים האלה נספגים טוב יותר בתאים – אינה נתמכת בשום מנגנון פיזיולוגי מוכר. למעשה, מחקרים מזהירים שהצגת רעיון לא־מבוסס כזה עלולה להטעות אנשים וליצור אשליה של “מים בריאותיים” במקום להתמקד במדדים אמיתיים: ניקיון כימי, מינרלים זמינים, ותנועה טבעית של מים.
✅ לסיכום: “מיקרו־קלסטרינג” הוא מונח שיווקי – לא מציאות מדעית.
אם אני רוצה מים איכותיים באמת – עליי לדאוג בראש ובראשונה לניקוי מרעלים, להחזרת מינרלים חיוניים, לתנועה טבעית (כמו וורטקס) ולהעשרה במימן מולקולרי.
מאמר מהמכון למימן מולקולרי: 4 חלקים
עוד על מיקרו קלסטרינג:




