כשמדברים על מלח, רובנו חושבים על הגבישים הלבנים שבמלחייה – מלח שולחן. בפועל, מדובר בנתרן כלורי מזוקק (NaCl), כלומר תרכובת אחת כמעט טהורה, שהופרדה ממינרלים אחרים. לעומתו, מלח ים מלא מכיל לא רק נתרן וכלוריד, אלא גם מינרלים נוספים כמו מגנזיום, אשלגן, סידן ואבץ.

כאן עולה השאלה: האם נתרן כלורי טהור עלול לפעול בגוף כמו חומר ממכר, יותר מאשר מלח טבעי מלא?

1. נתרן כלורי טהור = גירוי חד

בדיוק כמו שסוכר לבן שונה מהמתיקות המאוזנת של פרי, גם נתרן נקי יוצר בגוף פולס חד־צדדי, ללא איזון של מינרלים נוספים.
הדבר הזה מפעיל ישירות את מנגנוני ה־salt appetite במוח – מנגנונים עצביים שמווסתים את התיאבון למלח, ושקשורים גם למערכת התגמול הדופמינרגית (כלומר, מערכת ה”עונג”).

• Smith & Berridge 2005 – The neurobiology of salt appetite
• Geerling & Loewy 2008 – Central regulation of sodium appetite
• de Araujo et al. 2003 – The neural basis of conditioned taste preference for salt
• DiNicolantonio et al. 2018 – The addiction potential of sodium
• Epstein 2017 – Salt addiction: fact or fiction?

מסקנה מהמחקרים האלו: נתרן נקי יכול לעורר תגובת תגמול חדה, דמוית התמכרות.

2. מלח ים מלא = איזון מינרלי

במלח ים אמנם יש גם נתרן, אבל יחד איתו מופיעים מינרלים נוספים – מגנזיום, אשלגן, סידן ואבץ. הם משתתפים בבקרת עצבים, תפקוד שרירים ואיזון חשמלי בתאים. התיאוריה אומרת שהם עשויים “לרכך” את האפקט החד של נתרן טהור, ולהפוך את החוויה לפחות ממכרת.

• Khairallah et al. 2018 – Sea salt vs refined salt: Impact on health
• Harvard Nutrition Source – Salt and Sodium
• Healthline – Sea Salt vs Table Salt

בפועל, גופי בריאות אומרים שההבדלים התזונתיים קטנים מאוד, כי כמות המינרלים במלח ים היא זניחה. ועדיין – עדויות תחושתיות רבות מדווחות שטעם של מלח ים “עגול” יותר, והשובע המלוח מגיע מהר יותר.

3. עדויות עקיפות להתנהגות דמוית־התמכרות

מחקרים בבעלי חיים ובאדם מראים שמנגנוני ה־salt craving מופעלים חזק מאוד על ידי נתרן:

• Denton et al. 1999 – Neurobiology of salt appetite
• Wolf et al. 2009 – Salt craving: evidence from humans and animals

גם ההסתגלות מוכרת: מי שאוכל הרבה מלח לבן, מעלה את “סף ההעדפה” וזקוק למליחות גבוהה יותר כדי להרגיש את אותו אפקט.

• Bertino et al. 1982 – Taste perception, taste preference and salt intake

ולבסוף, יש קשר חזק למזון אולטרה־מעובד: שם השימוש הנרחב ב־NaCl מזוקק (ביחד עם סוכר ושומן) יוצר מזון “היפר־נעים” (Hyper-palatable) שמעורר דפוסי אכילת יתר דמויי התמכרות.

• Hall et al. 2019 – Ultra-Processed Diets Cause Excess Calorie Intake
• Gearhardt et al. 2011 – Hyper-palatable foods and their addictive potential

איך זה מוציא את הגוף מאיזון?

1. צריכת יתר של נתרן → עומס על הכליות, עלייה בלחץ דם, סיכון למחלות לב וכלי דם.
2. איבוד איזון מינרלי → כאשר הגוף מוצף בנתרן לבדו, הוא עלול לדחוק מינרלים אחרים (מגנזיום, אשלגן) החיוניים להרפיית שרירים ולאיזון חשמלי בתאים.
3. מעגל קרייבינג → כמו בכל התמכרות, ההרגל מתגבר, סף הרגישות עולה, והאיזון הטבעי מתערער.

לסיכום

המחקר הרשמי עדיין לא קובע חד־משמעית שמלח שולחן ממכר יותר ממלח ים.
אבל ההיגיון הביוכימי, עדויות המחקר על salt craving, וההשוואה לסוכר לבן – תומכים בטענה הזו.
כלומר: נתרן כלורי מזוקק עשוי להתנהג בגוף בצורה “דמוית־התמכרות”, בעוד שמלח ים מלא, בזכות מינרלים מאזנים, עשוי להיות פחות חד בהשפעתו.